הצייר משה קסטל קורות חיים
משה קסטל נולד בירושלים בשנת 1909 לאביו, הרב יהודה קסטל
ולאמו רחל בת יוסף אנקונה.
משפחת קסטל הגיעה לארץ ישראל מקסטיליה ב- 1492. בני המשפחה
התיישבו במרוצת השנים בחברון, בעזה ובירושלים.
האב, הרב יהודה קסטל היה תלמיד חכם, מיומן בכתיבת ספרי תורה,
והתפרנס גם מעיצוב כיסויי משי מעוטרים לספרי תורה ופרוכות לארונות
קודש בבתי כנסת. הוא פתח תלמוד תורה לבני העדה הספרדית בנחלת
שבעה ואחר כך הקים תלמוד תורה בשכונת הבוכרים, בה הקימה המשפחה
את ביתה בפאתי השכונה.
משה קסטל למד בילדותו בתלמוד התורה של אביו בשכונת הבוכרים
ואחר כך למד בבית הספר לבנים. בהיותו בן 13 התקבל ללימודים
בבית הספר לאמנות "בצלאל" בניהולו של בוריס שץ. הוא למד בו שלוש
שנים מ- 1921 עד 1925. הוא היה צייר מוכשר וציוריו הוצגו בתערוכת
אמני ארץ ישראל, שהתקיימה במגדל דוד בירושלים.
הלימודים ב"בצלאל" לא סיפקו למשה קסטל הצעיר את הידע הטכני שחפץ בו,
בעיקר, ציור בצבעי שמן.
הצייר שמואל בן דוד, שהיה מורהו של קסטל ואהוב עליו מאד, הפציר בו לנסוע לפריס.
בן דוד, שלמד בפריס באקדמיה לאמנות ז'וליין, היה, כנראה, זה שהמליץ לקסטל
ללמוד בה.
משה הצעיר הביע בפני הוריו את רצונו לנסוע לפריס. אביו סירב לבקשה וכתוצאה
מכך היה משה במצוקה נפשית וגופנית. אימו, רחל, הייתה זו שהשפיעה על אביו
להיענות לבקשתו, כדבריו לפי זיכרונותיו: "אמי אמרה לאבי- תן לו לנסוע, הוא חולה,
הוא משוגע על פריס. בסוף נתנו לי לנסוע". קסטל הגיע לצרפת בספינת משא
שהפליגה מיפו לבירות ומשם דרך קפריסין לצרפת. הימצאו של אחיו, יוסף בפריס,
הקלה על קליטתו בה.
בימיו הראשונים הסתובב לבוש בהידור, חבש כובע שחור, ענב עניבה שחורה, כי חשב שכך נראה
אמן. עד מהירה פשט בגדים אלה ונעשה, כדבריו, כמו "קלושאר". משה קסטל השתלם באקדמיה
הממשלתית לאמנות ז'וליין, באקדמיה החופשית שומייר ובמוזיאון הלובר. בלובר ישב מול
יצירותיהם של רמברנדט, ולאסקז, דלקרואה וקורבה והעתיק את תמונותיהם, תוך שימת לב
לטכניקה של הנחת שכבות הצבע על הבד. שם למד, כדבריו: "שהאמנות אינה סימבולית,
אלא היא חומרית, החומר הוא העיקר, השמת הצבע, השמת שכבות על התמונה, זה עיקר העיקרים".
קסטל עבד לפרנסתו בשעות היום ובערב צייר. הסטודיו הראשון שלו בפריס היה ברחוב היפוליט
מנדרון 46 במונפרנס. הסטודיו היה בחצר קטנה, שהייתה משותפת לו ולפסל שהתפרסם
ברבות הימים, ג'קומטי. במאי 1927 ערך את תערוכתו הראשונה, בחסות ההתאחדות
העולמית של צעירים עבריים ובחסות הסנטור ז'וסטין גודאר. התערוכה נערכה באולם המרכזי
של ההתאחדות בבולוואר סן דני 22 בפריס. זאב ז'בוטינסקי, ששהה אז בפריס, ששמע על הגעתו
של צייר צעיר מירושלים, בא לבקרו ולעודדו וכתב את המבוא לקטלוג התערוכה.
יצירותיו של קסטל הוצגו בסלונים חשובים בפריס – סלון הסתיו, סלון גלרי דה פרנס, סלון מנטי
ובגלרי זבורובסקי, שלזכותה נזקף גילויים של אמנים ידועים כמודיליאני, סוטין, אוטרילו ואחרים.
זבורובסקי הוא זה שהמליץ למשה קסטל לחתום את יצירותיו בשם קסטל בלבד ולהשמיט
את "משה" . הגלריה החשובה ביותר לקסטל הייתה גלרי ז'אק, עימה חתם הסכם לשלוש שנים,
לפיו רכשה ממנו הגלריה את כל יצירותיו.
בשנים 1929 – 1930 הוצגו יצירותיו בתערוכות מיוחדות שנערכו בלונדון.
בשנת 1931 הוצגו יצירותיו בתערוכה קבוצתית שנערכה בוורשה, בסלון דורוז'ני.
בשנת 1933 ערך תערוכת יחיד בטכניון שבחיפה.
על השהות בפריס אמר קסטל: "פריס הייתה לי באופן מיוחד קרש קפיצה לעצמיות שלי".
בשנותיו הראשונות בפריס לא שכח את נופי ארץ ישראל ואת הווי עדותיה והם הופיעו כנושא חשוב
ביצירותיו. הוא מספר בזכרונותיו שצייר פעם בחורות ואמר למבקר אמנות ידוע, שראה את הציור,
שהוא צייר בחורות צרפתיות. המבקר אמר לו: "אלה לא בחורות צרפתיות, אלו בחורות ירושלמיות".
בשנת 1934 בא קסטל לארץ ישראל לחופשת מולדת.
בשנת 1936 בא לחופשה נוספת והתגורר בתל אביב. הוא שכר מרתף קטן בבניין ברחוב מאפו 16,
שהיה שייך לצייר יוסף זריצקי. הוא הפך את המרתף לסטודיו. קסטל, שרכש בפריס מיומנות בציור
בעזרת צבעי שמן לימד את זריצקי, שצייר עד אז בצבעי מים, את יסודות הציור בצבעי שמן.
גם הצייר מנחם שמי היה מתלמידיו.
ב 1936 יזם תערוכה ראשונה של אמני אסכולת פריס והביא לראשונה לתל אביב תמונות של סוטין,
קיסלינג, שאגאל ואחרים.
בשנת 1937 ערך סיור לימודי באיטליה לשם הכרת יצירות האמנות של המאות ה- 13 וה- 14.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתקרבות צבא הגרמני לפריס, חזר ב- 1940 לארץ ישראל.
הוא רצה לגור בחברון אבל בבואו לא גרו יהודים בעיר כתוצאה מהפוגרום ב- 1929.
הוא החליט לגור בצפת, עיר הזוהר והקבלה, בה התגוררו במאות הקודמות בני משפחתו.
בשנים 1942, 1946, ערך תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב.
בשנת 1946 זכה בפרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול.
הקמת קבוצת "אופקים חדשים"
באפריל 1948 ייסד יחד עם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, מרסל ינקו ואמנים אחרים את
קבוצת האמנים, שקראה לעצמה "אופקים חדשים".
קבוצה זו פרשה מאגודת האמנים הארץ ישראלית כמחאה על החלטות שהתקבלו באסיפתה
ביום 22 לאפריל 1948 בדבר זהות האמנים שיצירותיהם הועדפו לתצוגה בתערוכה
שיזמה אגודת האמנים. היזמה לפרישה הייתה של קסטל וכתב הפרישה, שנכתב על נייר
פירמה של קפה "כסית"בו התכנסו הפורשים, נכתב בכתב ידו ובו ההחלטה להקים
אגודה חדשה. הגישה האמנותית המרכזית של "אופקים חדשים" הייתה העדפת אלמנטים
אמנותיים אוניברסליים על פני אלמנטים מקומיים. הקבוצה אימצה את היסודות של האמנות
המופשטת האירופית, בעיקר אלו שבאו לידי ביטוי באמנותם של פיקאסו ובראק.
משה קסטל הוסיף לסגנון האקספרסיבי המופשט מוטיבים מזרחיים, בהשפעת מה שכונה
"אמנות כנענית". יצירותיו המאוחרות כוללות אלמנטים כגון אותיות הא"ב הקדום.
קסטל השתתף בתערוכה הראשונה של "אופקים חדשים" שנערכה במוזיאון תל אביב
בשנת 1948. באותה שנה השתתף בביאנלה ה- 24 שנערכה בוונציה. הניסיון הראשון
שלו ליצור יצירות אמנות להצבה במוסדות ציבור נערך ב- 1948,
שנה בה עיצב מספר יצירות עבור מנזר טרה סנטה בטבריה.
בשנת 1949, נשא לאשה את בלהה לבית באומן. בשנת 1950 ערך תערוכת יחיד
בגלריה כץ בתל אביב. בשנת 1952 הציג לראשונה בארה"ב בגלריה פייגל בניו יורק
והשתתף בתערוכה קבוצתית, שנערכה ב"קארנגי אינטרניישונל" בפיטסבורג.
ב- 1953, השתתף בתערוכה קבוצתית של אמנים ישראליים שנקראה "ארץ התנ"ך",
שנערכה במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק ובמוזיאונים אחרים בארה"ב. כמו כן השתתף בתערוכה
"שבעה ציירים מישראל", שהוצגה בבוסטון.
ב- 1954 השתתף בתערוכה קבוצתית שנערכה במוזיאון קולג' סמית בנורת'המפטון מסצ'וסטס.
ב- 1955 הציג יחיד במוזיאון ת"א תערוכת ציורים, הוגדרה ע"י העיתונות כתערוכת
ציורים אבסטרקטיים. קסטל התנגד נמרצות להגדרה זו. הוא ראה בציוריו ביטוי לרגשותיו,
לפנימיותו : "אתה עושה ונותן מה שיש בתוכך".
ב- 1955 עיצב ציור קיר גדול במידות 4X9 מטר במלון "אכדיה" וציור קיר למשרדי "אל-על"
בניו יורק, ברוקפלר סנטר.
ב- 1956 עיצב חלונות צבעוניים לבית הכנסת באוניה "ישראל".
ב- 1957 צייר ציור קיר באוניה "ירושלים".
ב- 1958 זכה ב" פרס יום העצמאות של ישראל"(פרס מלך). בשנה זו יצר ציור קיר באודיטוריום ע"ש צ'רצ'יל בטכניון שבחיפה. כמו כן הוצג בתערוכת העשור בירושלים ציור זכוכית בגודל 3.5X18 מטר: "פנינו לעתיד".
ב- 1959 ייצג את ישראל בביאנלה של סן פאולו בברזיל וזכה בה בפרס הגדול.
ב- 1960 השתתף בתערוכה קבוצתית בסלון "ריאליטה נובל" בפריס.
ב- 1963 השתתף בתערוכה שנערכה לכבוד אסכולת פריס בגלריה שארפנטייה בפריס. באותה שנה השתתף בתערוכה קבוצתית שהתקיימה בגלריה לפבר בניו יורק. בגלרית לפבר הציג באותה שנה תערוכת יחיד.
ב- 1964 השתתף בתערוכה גדולה של אמני ישראל, שהוצגה בארה"ב במוזיאונים שונים.
ב- 1965 קיים תערוכת יחיד בגלריה פלינקר בפריס.
ב- 1966 השתתף בתערוכות קבוצתיות שנערכו בבלגיה, בארה"ב ובשווייץ.
בשנת 1966 יצר את אחת מיצירותיו המונומנטליות הגדולות – "שיר תהילה לירושלים", בגודל 3X 7 מטר, ציור שנעשה מבזלת והוצב במשכנה החדש של הכנסת בירושלים. ירושלים הייתה בשבילו מקור ראשי לעבודתו כדבריו: "ירושלים נמצאת בתוך דמי!" ודברים נוספים:" ירושלים בשבילי היא הילדות שלי, הרקע לחומר ולצבע שאני שם על הבד. כאן חקוקים ציורי – בתוך האבן, בחרכים, בכל מקום שאני עובד בו זה נמצא מתחת לראשי".
בשנים 1965 – 1972 ייצר מספר ליטוגרפיות אצל מורלו בפריס.
בשנים 1970 – 1971, יצר שני ציורי קיר גדולים מבזלת לאולם הטכסים במשכן נשיאי ישראל בירושלים :"כותל תהילה לירושלים" ו "מגילת הזהב".
בשנים 1971 – 1973 הוצגו יצירותיו בירידי אמנות בשווייץ.
ב- 1973 צייר ציורי קיר גדולים בביתם של סיר אייזיק וולפסון ורעייתו במכון וייצמן ברחובות. באותה שנה נערכה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה של יצירותיו במוזיאון תל אביב.
ב- 1977 הוצגו יצירותיו בתערוכה בג'אנוס גלרי בוושינגטון.
ב- 1979 השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון תל אביב ובמוזיאון לאמנות מודרנית בו הוצגה תערוכה לציון שלושים שנה ל"אופקים חדשים". באותה שנה הוצגו יצירותיו בגלריה דרזדנר בטורונטו.
ב- 1980 הציג יצירותיו בגלריה אנגל בניו יורק ובתערוכה קבוצתית שנערכה במוזיאון היהודי בניו יורק – "אמנים מישראל, 1920 – 1980".
ב- 1982 הציג יצירותיו בגלריות אנגל בירושלים ות"א.
ב- 1984 נערכה בכנסת בירושלים תערוכה לציון ששים שנות יצירתו. באותה שנה הפיק שרות הסרטים הישראלי סרט לכבודו בשם "דיוקנו של אמן".
ב- 1986 עיצב לראשונה בעולם, עבור החברה הממשלתית למדליות, מדליה שכללה שתי ליטוגרפיות מקוריות משני צדדיה: "מצפים למשיח" ו"אהבת עולם".
ב- 1987 יצר תבליט קיר גדול מימדים ברחבת בורסת היהלומים ברמת גן – "יחד שבטי ישראל'. באותה שנה השתתף בתערוכה שנערכה במוזיאון רמת גן סביב הנושא עקידת יצחק.
ב- 1988 הוצגו יצירותיו בתערוכת "דור תש"ח באמנות ישראל" שנערכה במוזיאון ארץ ישראל. באותה שנה יצא לאור אלבום ליטוגרפיות ותחריטים תבליטיים "מחווה למשה קסטל", שנדפס בדפוס מורלו בפריס. באותה שנה עיצב שני ציורי קיר גדולים באולם קסטל שבמלון הייאט ריג'נסי בירושלים. האחד, "ונהרו אליו עמים", והשני " מלכי ירושלים".
ב- 1988- השתתף בתערוכה שנערכה במוזיאון הרצליה –"העם בונה ארץ".
ב- 1989 תערוכת מחווה ליובל ה- 80 של משה קסטל, במוזיאון באר שבע לאמנות ישראלית 1989.
משה קסטל נפטר בתל אביב ב- 1991. יצירותיו מוצגות כיום במוזיאון קסטל הנושא את שמו, שהוקם ע"י רעייתו בלהה, במעלה אדומים.
